היסטוריה של הבישום — ממצרים העתיקה עד הפרפיום המודרני (2026)
ההיסטוריה של הבושם היא ההיסטוריה של התרבות האנושית. מ-4,000 שנה לפני הספירה עד היום — כל תרבות הביאה את התרומה שלה לעולם הריח. במדריך הזה מסע בזמן.
מצרים העתיקה (3,000 לפנה"ס)
המצרים היו הראשונים שהמציאו את "הכחל" (Kyphi) — תרכובת של 16 מרכיבים (לבונה, מור, ורד, דבש, יין) ששימשו בטקסים דתיים. קלאופטרה לבשה בושם של ורד ואגוז מוסקט, ויוליוס קיסר אמר שריחה הגיע אליו ברומא לפני שראה אותה.
יוון ורומא (1,000 לפנה"ס – 400 אחה"ס)
היוונים פיתחו את טכניקת המיצוי בשמנים. ברומא, הקיסר נירון ניצל "מעיינות של ורד" בארמונו. התרבות הגיעה לסוף עם נפילת רומא.
המזרח הערבי (700-1,300 אחה"ס)
האסלאם הפך את עולם הבישום. הרופא אבן סינא המציא את הזיקוק. בתי-הבושם של דמשק, בגדד וקהיר התפשטו. העוד, הוורד הטאיפי והאמבר נכנסו לשימוש.
פריז הויקטוריאנית (1500-1900)
קתרין דה מדיצ'י הביאה את הבישום מפירנצה לצרפת ב-1533. פריז הפכה לבירת הבישום העולמית. בשנת 1832, גרלן נוסד. ב-1828, Maison Guerlain. ב-1921 — Chanel N°5 שינה את כל המשחק.
המאה ה-20
אלדהידים סינתטיים (1921), בתי אופנה נכנסים לבישום (Dior ב-1947, Armani ב-1982). סדרות חדשות: גורמה (1992 עם Angel), אקוואטי (1988 עם Cool Water), נישה (Serge Lutens ב-1992).
המאה ה-21
עידן הנישה. ערבים משתלטים על השוק (Lattafa מיליון בקבוקים). בתי נישה חדשים פורחים. פרפיומרים נהיים סלבריטאים.